המאמר המובא להלן הוא דעתו האישית של הכותב בשאלת הסדרתו של תחום שאינו מוסדר כיום, ואינו מהווה חוות דעת מקצועית.
כשמישהו שוכר יועץ בטיחות אש לפרויקט, הוא בעצם שוכר את מי שקובע איך יינצלו חייו של מי שישהה בבניין ברגע חירום. זו לא הגזמה רטורית, זה תיאור מדויק של התפקיד. יועץ הבטיחות הוא מי שמתרגם סיכון אמיתי (שריפה, עשן, קריסה מבנית) להחלטות תכנון קונקרטיות: כמה זמן יש לאנשים לצאת, איפה תיעצר האש, איך ידעו לאן לברוח. זה תפקיד שדורש שילוב נדיר של ידע הנדסי, הבנה רגולטורית וניסיון שטח. ובכל זאת, בישראל של היום, אין שום סף כניסה אחיד למקצוע הזה.
שלושה מסלולים, בלי דרך להבחין ביניהם
מי שכותב "יועץ בטיחות אש" על כרטיס ביקור יכול להגיע מכמה כיוונים שונים לחלוטין, בלי שום דרך פשוטה להבחין ביניהם. יש מהנדסים רשומים בענף הנדסת מקצועות מיוחדים, במדור "בטיחות אש ומניעתה". זו קבוצה קטנה מאוד, מאחר ובישראל אין תואר אקדמי ייעודי ל"הנדסת בטיחות אש", וההסמכה נשענת על התמחות מעל תואר הנדסה כללי ולא על מסלול לימוד רחב. יש יוצאי מערך הכבאות וההצלה: מפקחים ובוחני תוכניות לשעבר שראו את הצד האוכף של הבטיחות מבפנים, ועברו לצד השני כיועצים, עם ניסיון שטח עמוק אך בלי תואר הנדסי. ויש יועצים שהגיעו למקצוע דרך קורסים מקצועיים, בלי ניסיון רגולטורי וגם בלי תואר, ברמת איכות שיכולה להשתנות מאוד בין אחד לשני.
שלוש הקבוצות האלה חתומות היום על אותו סוג מסמכים, מציגות את עצמן באותו תואר, ומתומחרות באותו שוק, בלי שום דרך פורמלית ללקוח להבחין ביניהן. זו לא רק בעיה של הוגנות מקצועית. זו בעיית בטיחות ציבור: מי ששוכר יועץ לא יודע בדיוק מה הוא קונה. הוא יכול לבקש המלצות, לבדוק תיק עבודות, לשאול כמה שנים היועץ בתחום, אבל כל אלה הן אינדיקציות עקיפות, לא תקן שאפשר לסמוך עליו. כמעט בכל מקצוע אחר שבו חיי אדם תלויים בהחלטה מקצועית יש רף מוסכם ומוכר. בבטיחות אש, בישראל, אין.
יש גם סיבה מבנית לכך שהמגמה הרגולטורית נוטה דווקא לכיוון של מהנדסים בלבד: יש להם קול מאורגן. תא בטיחות אש באיגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות בישראל עוסק באופן פעיל ברגולציה ובתקינה בתחום, ומפרסם עמדות מול הרשויות. יועצים שאינם מהנדסים, כולל יוצאי מערך הכבאות עם עשרות שנות ניסיון, אינם מיוצגים באותו אופן מאורגן בשיח שקובע את הכללים שלפיהם הם עצמם יצטרכו לעבוד. זו לא תיאוריית קונספירציה. זו פשוט תוצאה טבעית של מי שיושב בחדר כשמנסחים תקנות, ומי לא.
הכיוון הרגולטורי הקיים, שהופך לבעיה חדשה
המגמה הרגולטורית שמסתמנת כיום מנסה לפתור את בעיית חוסר האחידות, אבל מהכיוון הלא נכון. היא נוטה להצר את מעגל מי שרשאי לחתום על אישורים מקצועיים קריטיים רק למהנדסים רשומים. זה נשמע הגיוני על פניו, ובצדק: מהנדס עבר הכשרה מוסדרת ומפוקחת. אבל כשמספר המהנדסים הרשומים בתחום הזה בישראל נמוך מאוד, הפתרון הזה לא מעלה את רמת הבטיחות. הוא מצמצם דרסטית את מספר האנשים שמותר להם לשרת את השוק, ומייצר תלות בקבוצה קטנה מדי שעלולה להפוך למונופול בפועל. יזם קטן שצריך אישור בטיחות ייתקל בתורים, במחירים גבוהים ובזמינות נמוכה, וזה פוגע בבטיחות דווקא, מאחר ולחץ הזמן והעלות דוחף לקיצורי דרך. סייג: אין נתון פומבי על מספר המהנדסים הרשומים במדור בטיחות אש ומניעתה, וההערכה כאן מבוססת על היכרות עם השוק.
הפתרון הנכון הוא לא לצמצם את מעגל בעלי ההסמכה. הוא להגדיר אותו נכון, בשכבות, לפי סיכון וניסיון.
מודל מדורג: שלוש שכבות, לא שער אחד
במקום סף כניסה יחיד וגבוה מדי, או היעדר סף לגמרי, אפשר לבנות רישום רשמי בשלוש שכבות, כל אחת עם תנאי סף ברורים וסמכויות מותאמות לרמת הסיכון של הפרויקט.
שכבה 1: יועץ בטיחות אש רשום
קורס מוסדר בהיקף שעות מוגדר, בחינה ארצית, ביטוח אחריות מקצועית, היעדר רישום פלילי רלוונטי. מוסמך לתכנן ולאשר את רוב הפרויקטים הרגילים.
שכבה 2: יועץ בטיחות אש בכיר
5 עד 7 שנות ניסיון מוכח, הכשרה ייעודית בתקנים בינלאומיים רלוונטיים, בחינה מעשית. מוסמך לפרויקטים בסיכון בינוני עד גבוה, ולחתום על חלק מהאישורים המקצועיים גם בלי מהנדס.
שכבה 3: מהנדס בטיחות אש
למהנדסים רשומים, או ליועצים בכירים עם 10 שנות ניסיון ומעלה שמשלימים מסלול הנדסי ייעודי. נדרש בפרויקטים המורכבים והמסוכנים ביותר: מגדלים, תעשייה כבדה ותשתיות לאומיות.
למודל כזה יש כבר תקדים מוצלח בישראל, בתחום קרוב: הסדרת מקצוע הנגישות. מורשה נגישות מחולק היום לשני מסלולים מוכרים בחוק. מורשה נגישות מתו"ס, למי שמגיע מרקע של אדריכלות, הנדסה או תכנון, ומורשה נגישות שירות, מסלול נפרד הפתוח לבעלי מקצוע אחרים (מתחומי הרפואה, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה ועוד) שעברו הכשרה והסמכה ייעודית. שני המסלולים מובילים לרישום מוכר ולסמכות חוקית, בלי לדרוש מכל מי שרוצה לעסוק בנגישות להיות דווקא אדריכל. זה בדיוק העיקרון שצריך להחיל גם על בטיחות אש: כמה מסלולים מוכרים שמתאימים לרקע השונה של אנשי המקצוע, במקום מסלול יחיד.
גם בעולם, מודלים מדורגים שמכירים בניסיון ולא רק בתואר אקדמי הם פרקטיקה מבוססת, לא המצאה מקומית. בבריטניה, ה-Institution of Fire Engineers, גוף מקצועי מוכר עם כעשרת אלפים חברים ברחבי העולם, מפעיל מסלול הסמכה נפרד ("Technical Report Route") שמאפשר למי שאין לו תואר אקדמי פורמלי להגיע לדרגות הבכירות בארגון על בסיס הוכחת יכולת מקבילה בפועל. בארצות הברית, ההסמכה של NICET לטכנאי בטיחות אש בנויה כולה על ארבע רמות של מבחנים וניסיון עבודה מאומת, ללא דרישת תואר אקדמי בכלל, גם ברמה הבכירה ביותר. שני המודלים האלה מוכיחים שאפשר לבנות מערכת רישוי רצינית ומוכרת בלי להפוך תואר הנדסי לתנאי הסף היחיד.
הנקודה הקריטית: המעבר בין השכבות לא צריך להיות תלוי רק בתואר אקדמי. ותק מוכח, כולל ניסיון ממערך הכבאות וההצלה, צריך להיות דרך לגיטימית להתקדם, דרך מנגנון הכרה מסודר: מסלול הסמכה מקוצר ליועצים ותיקים שכבר הוכיחו את עצמם בשטח, ולא הענקה אוטומטית. זה מונע שתי בעיות בבת אחת. זה לא מוחק ידע וניסיון שכבר נצבר בשוק, וגם לא הופך את הרישום ההנדסי לתנאי סף בלעדי.
מודל כזה צריך גם מנגנון אכיפה שהופך אותו לאמין ולא רק למוצהר: ביטוח אחריות מקצועית חובה בכל שכבות הרישום, השתלמות מקצועית מחייבת בפרקי זמן קבועים, ומאגר ציבורי מקוון שמציג את כל בעלי הרישוי, השכבה שלהם ותחומי ההסמכה שלהם. זה בדיוק מה שחסר היום: לקוח שרוצה לבדוק מול מי הוא עובד, פשוט לא יכול. מאגר כזה הופך את השאלה "מה בדיוק אני קונה", ששאלנו בתחילת המאמר, לתשובה שאפשר לבדוק תוך דקה, לא לנחש.
ההחלטה שעומדת בפני הענף
אפשר להמשיך בלי שום סף כניסה, ולתת לכל מי שקורא לעצמו "יועץ בטיחות אש" לחתום על מה שהוא רוצה. אפשר לצמצם את המעגל למהנדסים בלבד, ולסכן מונופול שמייקר ומאט את כל הענף. ואפשר לבנות מודל שמכיר בכך שידע בטיחות אש מגיע גם משנים בשטח, מתוך המערכת הרגולטורית ומניסיון מוכח, ולא רק מתואר הנדסי, ולתת לו מסגרת רשמית שהציבור יכול לסמוך עליה, בדיוק כפי שכבר נעשה בתחום הנגישות. זו לא רק שאלה של הגנה על יועצים ותיקים. זו שאלה של איזו רמת בטיחות אנחנו רוצים בבניינים שבהם אנחנו חיים ועובדים.
כדי לסייג: יש לי עניין אישי בשאלה הזו, מאחר ואני עצמי מגיע מהמסלול הזה - שבע שנים במערך הכבאות, בלי תואר הנדסי, וזה בדיוק למה חשוב לי שהדיון על ההסדרה ייפתח ולא ייסגר מראש על מסלול אחד.
מאמר זה הוא מאמר עמדה בשאלת ההסדרה של מקצוע יועץ בטיחות האש, מקצוע שאינו מוסדר כיום. הדברים משקפים את דעתו האישית של הכותב ואינם מהווים חוות דעת מקצועית.
מקורות
- מדור "בטיחות אש ומניעתה", ענף הנדסת מקצועות מיוחדים, רשם המהנדסים והאדריכלים. אין נתון פומבי על מספר הרשומים במדור.
- Institution of Fire Engineers, Technical Report Route. מסלול חברות לדרגות GIFireE ו-MIFireE למי שאינו בעל ההכשרה האקדמית הנדרשת, על בסיס הוכחת רמת מקצועיות מקבילה. ife.org.uk
- NICET, Fire Alarm Systems certification. ארבע רמות המבוססות על מבחנים ועל ניסיון עבודה מתועד, ללא דרישת תואר אקדמי. רמה IV מחייבת עשר שנות ניסיון. nicet.org
- חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שני מסלולי מורשה נגישות: מתו"ס ושירות.
צריכים יועץ בטיחות אש לפרויקט?
עשרים שנה בתחום, מהן שבע מתוך רשות הכבאות עצמה.
לפרטים וייעוץ ← saarsafety.co.il